הדיכאון היינו תגובה ביולוגית והתנהגותית, שיש לה תפקיד הסתגלותי חשוב. היא נעה מרגשות של עצבות, ייאוש, תסכול, ורוגז ועד לפגיעה ניכרת בכוח החיות הפיזית והנפשית של האדם.
תגובה זו תופיע בדרך כלל במצבים הקשורים לפרידה, ניתוק או אובדן קשר עם דמויות משמעותיות. המעבר לתחום הפתולוגי (חולני) קשור להבדלים בעוצמות הגילויים הדיכאוניים, במשך הזמן שהם נמשכים, באופי המצוקות האישיות ובמידת ההפרעה התפקודית .
כ- 20% מהנשים וכ- 10% מהגברים יסבלו אי פעם בחייהם מדיכאון, ללא קשר לשכבה הסוציו- אקונומית ממנה הם באים, למצבם המשפחתי או לגילם
דיכאון שלאחר לידה מופיע בשני אופנים: דיכאון שמקורו פנימי או דיכאון על רקע נוירוטי.
בדיכאון מהסוג הראשון רגישות יתר לשינויים המתחוללים במערך הכימי ובאיזון ההורמונלי כתוצאה מההריון ומהלידה מביאה למתחים אשר מערכת העצבים מתקשה להתמודד עמם ובכך נגרמת הפרעה קשה בתפקוד הנפשי.
בדיכאון הנוירוטי התגובה הפסיכולוגית לאמהות מקשה או אינה מאפשרת להסתגל למצב של אחריות בוגרת הנדרשת מהאם. נחשפת אי היציבות של האישיות הבלתי בוגרת יחד עם פחדים וחרדות רבים כמו פחד מאובדן חופש התנועה והמשיכה המינית, אי מימוש שאיפות שאינן עולות בקנה אחד עם אמהות או פחד מניתוק מן הילד.
כאשר לאם אין חוויות ינקות טובות קשה לה לדמיין את התינוק ואת עצמה כאם, והדבר יוצר קשיים בקשר בינה לבין תינוקה. יש והאמהות עלולה להחוות כנחשול מאיים, מציף ומתיש את כוחותיה של האם והיא נתקפת חרדה עמוקה כאילו הקרקע נשמטת מתחת לרגליה
שיעור הנשים הסובלות מתסמונת של הפרעות נפשיות לאחר לידה נע בין 30% ל 50%. שיעור הנשים הסובלות מהפרעות קלות, החולפות לאחר ימים מספר מגיע ל- 85%.
אם כן ,הפרעות נפשיות שלאחר לידה הן חלק מן החוויה האימהית. הן יכולות להופיע החל מן היום השני שלאחר הלידה ועד שנה לאחריה. במקרה האחרון קשה יותר לקשרן ללידה והן נקראות "תגובות מאוחרות של משבר -לידה".
הסימנים לדיכאון שלאחר לידה מגוונים:
בדרגה הנמוכה ההפרעה תתבטא בדכדוך, בכי ללא סיבה ברורה, תחושות לחץ וקושי לטפל בתינוק.
בדרגה הבינונית הדכדוך נמשך זמן רב יותר, מלווה בייאוש ולעיתים ברגשות אשם על שאינה יכולה לטפל בתינוק כראוי. לעיתים היא חשה זרות כלפי התינוק או דאגת יתר מוגזמת (ר' המקרה של רונה).
בדרגה החמורה הדיכאון עמוק עד כדי חוסר יכולת לתפקד. עולות מחשבות מוזרות ולפעמים מופיע ניתוק מן המציאות. לעיתים מופיעות הזיות של תוקפנות ועוינות כלפי התינוק ובני משפחה אחרים. במקרים קיצוניים קיימת סכנה לחיי התינוק.
רונה (שם בדוי) פנתה לטיפול בחודש השני להריונה וסיפרה על פחדים מפני ההיריון, הלידה וההורות הצפויה. עלו שאלות לגבי יכולתה לאהוב ילד נוסף, וחששות משקיעה לדיכאון.
התברר כי רונה סבלה מדיכאון לאחר הלידה הקודמת, שהתבטא בדחייה ראשונית חזקה שחשה כלפי תינוקה, נטייה לבכי תכוף, ופרצי תוקפנות כלפי בעלה. לאחר כ -3 חודשים בהם כמעט לא נגעה בתינוק, השתנתה התייחסותה והפכה להגנת-יתר עם צורך לשמור ולהשגיח עליו באופן מתמיד, גם כשגדל והיה לבן 4 שנים. רונה נכנסה לתהליך טיפולי ממושך אשר ליווה אותה לאורך ההיריון והלידה של ילדה השני. בעקבות תהליך זה יכלה לקבל את אימהותה ביתר קלות בצורה בריאה מזו שקיבלה בלידה הראשונה.
קיימות גישות טיפוליות שונות לטיפול בדיכאון לאחר לידה.
לעיתים נזקקת האישה לטיפול פסיכיאטרי תרופתי, אולם הוא לעולם אינו מספיק. יש צורך לפנות גם לטיפול פסיכולוגי.
ככל שהאם תהיה מנותקת זמן רב יותר מהטיפול בתינוקה, כך יגברו חוסר הביטחון והפחד מאימהות.
לכן, בשיחות הטיפוליות חותרים להקנות או להחזיר לאם ככל האפשר את הביטחון ביכולתה לטפל בתינוקה. בנוסף יש חשיבות רבה להפחתת רגשות האשם של האם דרך בדיקת תהליכים נפשיים עמוקים ומתן לגיטימציה לרגשות שליליים כלפי התינוק.
בנוסף, יש חשיבות רבה להקמת מערכות תמיכה לאם, על מנת להוציא אותה מבדידותה.
תגובה זו תופיע בדרך כלל במצבים הקשורים לפרידה, ניתוק או אובדן קשר עם דמויות משמעותיות. המעבר לתחום הפתולוגי (חולני) קשור להבדלים בעוצמות הגילויים הדיכאוניים, במשך הזמן שהם נמשכים, באופי המצוקות האישיות ובמידת ההפרעה התפקודית .
כ- 20% מהנשים וכ- 10% מהגברים יסבלו אי פעם בחייהם מדיכאון, ללא קשר לשכבה הסוציו- אקונומית ממנה הם באים, למצבם המשפחתי או לגילם
דיכאון שלאחר לידה מופיע בשני אופנים: דיכאון שמקורו פנימי או דיכאון על רקע נוירוטי.
בדיכאון מהסוג הראשון רגישות יתר לשינויים המתחוללים במערך הכימי ובאיזון ההורמונלי כתוצאה מההריון ומהלידה מביאה למתחים אשר מערכת העצבים מתקשה להתמודד עמם ובכך נגרמת הפרעה קשה בתפקוד הנפשי.
בדיכאון הנוירוטי התגובה הפסיכולוגית לאמהות מקשה או אינה מאפשרת להסתגל למצב של אחריות בוגרת הנדרשת מהאם. נחשפת אי היציבות של האישיות הבלתי בוגרת יחד עם פחדים וחרדות רבים כמו פחד מאובדן חופש התנועה והמשיכה המינית, אי מימוש שאיפות שאינן עולות בקנה אחד עם אמהות או פחד מניתוק מן הילד.
כאשר לאם אין חוויות ינקות טובות קשה לה לדמיין את התינוק ואת עצמה כאם, והדבר יוצר קשיים בקשר בינה לבין תינוקה. יש והאמהות עלולה להחוות כנחשול מאיים, מציף ומתיש את כוחותיה של האם והיא נתקפת חרדה עמוקה כאילו הקרקע נשמטת מתחת לרגליה
שיעור הנשים הסובלות מתסמונת של הפרעות נפשיות לאחר לידה נע בין 30% ל 50%. שיעור הנשים הסובלות מהפרעות קלות, החולפות לאחר ימים מספר מגיע ל- 85%.
אם כן ,הפרעות נפשיות שלאחר לידה הן חלק מן החוויה האימהית. הן יכולות להופיע החל מן היום השני שלאחר הלידה ועד שנה לאחריה. במקרה האחרון קשה יותר לקשרן ללידה והן נקראות "תגובות מאוחרות של משבר -לידה".
הסימנים לדיכאון שלאחר לידה מגוונים:
בדרגה הנמוכה ההפרעה תתבטא בדכדוך, בכי ללא סיבה ברורה, תחושות לחץ וקושי לטפל בתינוק.
בדרגה הבינונית הדכדוך נמשך זמן רב יותר, מלווה בייאוש ולעיתים ברגשות אשם על שאינה יכולה לטפל בתינוק כראוי. לעיתים היא חשה זרות כלפי התינוק או דאגת יתר מוגזמת (ר' המקרה של רונה).
בדרגה החמורה הדיכאון עמוק עד כדי חוסר יכולת לתפקד. עולות מחשבות מוזרות ולפעמים מופיע ניתוק מן המציאות. לעיתים מופיעות הזיות של תוקפנות ועוינות כלפי התינוק ובני משפחה אחרים. במקרים קיצוניים קיימת סכנה לחיי התינוק.
רונה (שם בדוי) פנתה לטיפול בחודש השני להריונה וסיפרה על פחדים מפני ההיריון, הלידה וההורות הצפויה. עלו שאלות לגבי יכולתה לאהוב ילד נוסף, וחששות משקיעה לדיכאון.
התברר כי רונה סבלה מדיכאון לאחר הלידה הקודמת, שהתבטא בדחייה ראשונית חזקה שחשה כלפי תינוקה, נטייה לבכי תכוף, ופרצי תוקפנות כלפי בעלה. לאחר כ -3 חודשים בהם כמעט לא נגעה בתינוק, השתנתה התייחסותה והפכה להגנת-יתר עם צורך לשמור ולהשגיח עליו באופן מתמיד, גם כשגדל והיה לבן 4 שנים. רונה נכנסה לתהליך טיפולי ממושך אשר ליווה אותה לאורך ההיריון והלידה של ילדה השני. בעקבות תהליך זה יכלה לקבל את אימהותה ביתר קלות בצורה בריאה מזו שקיבלה בלידה הראשונה.
קיימות גישות טיפוליות שונות לטיפול בדיכאון לאחר לידה.
לעיתים נזקקת האישה לטיפול פסיכיאטרי תרופתי, אולם הוא לעולם אינו מספיק. יש צורך לפנות גם לטיפול פסיכולוגי.
ככל שהאם תהיה מנותקת זמן רב יותר מהטיפול בתינוקה, כך יגברו חוסר הביטחון והפחד מאימהות.
לכן, בשיחות הטיפוליות חותרים להקנות או להחזיר לאם ככל האפשר את הביטחון ביכולתה לטפל בתינוקה. בנוסף יש חשיבות רבה להפחתת רגשות האשם של האם דרך בדיקת תהליכים נפשיים עמוקים ומתן לגיטימציה לרגשות שליליים כלפי התינוק.
בנוסף, יש חשיבות רבה להקמת מערכות תמיכה לאם, על מנת להוציא אותה מבדידותה.
פסיכולוגית קלינית בכירה ומדריכה בפסיכותרפיה.מטפלת בנוער, מבוגרים ובזוגות. מדריכה במסגרת פרויקט "אשלים" מטפלים העוסקים בטיפול בילדים נפגעי תקיפה מינית. בעלת ניסיון רב בטיפול בסטיות מיניות, ובנפגעי טראומה (בעיקר נפגעי טראומה מינית). עובדת בגישה טיפולית פסיכודינמי כותבת מאמרים מקצועיים בעיקר בתחום הטיפול בילדים, סטיות מיניות וטראומה מינית. המאמרים פורסמו בכתב העת "פסיכואקטואליה", באתר "פסיכולוגיה עברית ברשת", "מקום", ויקיפדיה ועוד
מטפלים
הריון ולידה
שירי ילדים
מטפלים
הריון ולידה
שירי ילדים
